HOS 2:1 והיה מספר בני-ישראל כחול הים אשר לא-ימד ולא יספר והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם יאמר להם בני אל-חי.
HOS 2:2 ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן- הארץ כי גדול יום יזרעאל.
HOS 2:3 אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה.
HOS 2:4 ריבו באמכם ריבו כי-היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה.
HOS 2:5 פן-אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא.
HOS 2:6 ואת-בניה לא ארחם כי-בני זנונים המה.
HOS 2:7 כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי.
HOS 2:8 לכן הנני-שך את-דרכך בסירים וגדרתי את-גדרה ונתיבותיה לא תמצא.
HOS 2:9 ורדפה את-מאהביה ולא-תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל-אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה.
HOS 2:10 והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל.
HOS 2:11 לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את-ערותה.
HOS 2:12 ועתה אגלה את-נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא-יצילנה מידי.
HOS 2:13 והשבתי כל-משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה.
HOS 2:14 והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו-לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה.
HOS 2:15 ופקדתי עליה את-ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם-יהוה.
HOS 2:16 לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על-לבה.
HOS 2:17 ונתתי לה את-כרמיה משם ואת-עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ-מצרים.
HOS 2:18 והיה ביום-ההוא נאם-יהוה תקראי אישי ולא-תקראי-לי עוד בעלי.
HOS 2:19 והסרתי את-שמות הבעלים מפיה ולא-יזכרו עוד בשמם.
HOS 2:20 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם-חית השדה ועם-עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן-הארץ והשכבתים לבטח.
HOS 2:21 וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים.
HOS 2:22 וארשתיך לי באמונה וידעת את-יהוה.
HOS 2:23 והיה ביום ההוא אענה נאם-יהוה אענה את-השמים והם יענו את-הארץ.
HOS 2:24 והארץ תענה את-הדגן ואת-התירוש ואת-היצהר והם יענו את-יזרעאל.
HOS 2:25 וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את-לא רחמה ואמרתי ללא-עמי עמי-אתה והוא יאמר אלהי.